החלטה בתיק בש"א 1440/06

1.           זוהי  החלטה  בבקשת המבקשים  לחייב את המשיבה,  שהינה  חברה  בע"מ, להפקיד  ערובה  להבטחת  הוצאות  המבקשים בגין התביעה  שהגישה נגדם . החלטתי  לחייב את המשיבה להפקיד  ערובה כמבוקש ,  ולהלן  נימוקי  ההחלטה.

2.           המשיבה  הגישה נגד המבקשים  תביעה לתשלום סך  757,595 ש"ח. התביעה הוגשה  ביום 7.2.2000.

מכתב התביעה עולה, כי  המבקשת מס' 1 פתחה בהליכי  הוצאה לפועל לגביית  חוב שחבה לה המשיבה. במסגרת הליכים אלה,  מונה  המבקש מס' 2,  ככונס נכסים לצורך מכירת קומביין שהיה בבעלות המשיבה.

המשיבה  טענה, כי לא היה מקום לתפוס את  הקומביין  ולמכרו,  שכן באותה עת  עמד תיק ההוצל"פ ביתרת זכות,  וכי  התפיסה  והמכירה  נעשו שלא כדין, וגרמו למשיבה  נזקים מיותרים.

בשלב זה,  כבר הסתיים  שלב קדם המשפט,  הצדדים הגישו  ראיותיהם ,  ואף הוגשה חוות דעת של מומחה  - רואה חשבון מטעם  בית המשפט, והתיק נקבע להוכחות ליום 21.3.06.

3.           ביום 28.8.00,  סמוך לאחר  הגשת התביעה,  הגישו המבקשים בקשה לחייב את המשיבה להפקיד  ערובה להוצאות,  בהתאם להוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי. 

המשיבה השיבה  לבקשה ביום 20.9.06,  אלא  שבמשך כל שנות ניהולו  של התיק לא ניתנה החלטה בבקשה.

ביום   3.1.06, הגישו המבקשים בקשה למתן  החלטה בבקשה.  בהחלטתי  מיום 8.1.06  התרתי לצדדים  לעדכן  ולתקן  טענותיהם,  ולשקול מחדש עמדתם ביחס לבקשה, נוכח  הזמן הרב שחלף מאז הוגשה  הבקשה  המקורית, ונוכח התיקון בחוק החברות  במסגרתו הוסף סעיף 353 א' לחוק .

בעקבות החלטה זו,  הגישה  המבקשת  את הבקשה שבפני.

4.           לטענת המבקשים, מצבה של המשיבה  הינו בכי רע. המבקשים  הסתמכו  על דו"ח  חוקר שצורף לבקשה  הראשונה  שהגישו,  בשנת  2000,  לפיו המשיבה  הינה  חסרת כל,  ואין לה כל נכס ממנו ניתן יהיה  להפרע.  המבקשים טענו,  כי מנהלי המשיבה מסובכים  בחובות,  ומתנהלים נגדם תיקי הוצאה  לפועל רבים .

המבקשים  טענו גם,  כי אין לתביעה סיכוי  להתקבל,  בין היתר,  נוכח מסקנות  המומחה

מטעם  בית המשפט, לפיו,  עובר למימוש  הקומביין,  היתה למשיבה  יתרת חוב כלפי המבקשת.

5.           המשיבה טענה,  כי המבקשים הגישו  את הבקשה  בחוסר תום לב,  מתוך מטרה למנוע  את בירור התביעה,  ולמנוע מן המשיבה לממש  את זכות הגישה  שלה לערכאות.

המשיבה  טענה  גם,  כי המבקשים הם שגרמו  למצבה הכלכלי  הגרוע ,  וכי גם מטעם זה,   יש לדחות  את הבקשה.  המשיבה הוסיפה  וטענה ,  כי סיכויי התביעה להתקבל הינם  גבוהים .

6.                  על בית המשפט לשקול  בזהירות בקשה לחיוב  תובע בערובה  להבטחת  הוצאות הנתבע, שכן אם יעתר בית המשפט בקלות רבה מדי לבקשה כזו, עלול  הוא למנוע  מהתובע,  לממש זכותו הבסיסית  לבירור תביעתו.

עם זאת,  על בית המשפט לאזן את  בין שיקול זה ובין זכותו  של הנתבע, לגבות את הוצאות  הגנתו,  מקום שתדחה התביעה.

תקנה  519 לתקנות סדר הדין האזרחי,  המסמיכה את בית המשפט  לחייב תובע בהפקדת ערובה  להוצאות הנתבע, פורשה בפסיקה  באופן  מצמצם  ונקבע,  כי אין לחסום זכותו  של תובע  לבירור  תביעתו  מחמת עניו בלבד.

אלא שביחס  לחברה בע"מ  באיזון בין השיקולים  שונה:

"בעוד  ששערי בית המשפט  פתוחים לרווחה בפני  תובע יחיד  שהוא בשר ודם,  אין המחוקק  רואה בעין יפה  הגשת תובענה ללא ערובה,  שבה תובעת,  שהיא חברה חסרת יכולת כספית,  מסתתרת , כביכול,  מאחורי  האישיות  המשפטית שלה כדי להמנע  מתשלום ההוצאות..." (רע"א  544/89  אויקל תעשיות  (1985) בע"מ,  נ' נילי מפעלי  מתכת  פ"ד מד (1) 647, 650).